כוכב החשמל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש" או "הבנק") להורות על סילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו ע"י התובעת (להלן: "המשיבה"), בהתאם לאמור בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

כתב התביעה המקורי מיום 7.2.10 עניינו בתביעה כספית על סך 2,498,669 ש"ח, בגין נזקים נטענים שנגרמו למשיבה לטענתה, כתוצאה מהתנהלות פסולה של הבנק בחשבונה, בגין נזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מחיוב חשבונה העסקי שלא כדין, בגין נזקים עקיפים שנגרמו למשיבה ובגין עוגמת נפש.

בהחלטתי מיום 5.5.10 אפשרתי למשיבה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ולכלול בו את כל הטענות הרלבנטיות להסכם מיום 27.12.06.

ביום 26.5.10 הוגשה בקשה מטעם המשיבה לתיקון כתב התביעה, התיקון הותר עפ"י החלטתי מיום 15.6.10, וביום 16.6.10 הוגש כתב התביעה המתוקן.

ביום 1.7.10 הוגשה הודעה מטעם המבקש לפיה, הוא עדיין עומד על בירור בקשתו המקורית לסילוק התביעה על הסף. לטענתו אותם פגמים וכשלים עליהם הצביע במסגרת בקשת הסילוק בעינם עומדים, ומצדיקים את סילוקו על הסף של כתב התביעה המתוקן.

העובדות הצריכות לענייננו עפ"י כתב התביעה המתוקן:

המשיבה הינה חברה פרטית אשר ניהלה 2 חנויות לממכר מוצרי חשמל ביתיים, כאשר חשבון הבנק העסקי שלה נוהל אצל המבקש.

לאחר כ-3 שנים החליט הבנק באופן מידי וללא כל התראה, להגביל את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בבנק וסירב לכבד שיקים שנמשכו מחשבון החברה – וזאת למרות שלחברה בכל מהלך התנהלותה בבנק היו בטחונות מוצקים – ובכך גרם לה נזק עצום שכמעט הביא להתמוטטותה המוחלטת. זאת ועוד; לאחר בדיקה וע"פ חוות דעת מומחה, התגלה בדיעבד לחברה, כי הבנק גבה ממנה כספים רבים שלא כדין תוך הטעייתה והתעשרות על חשבונה, והסב לה נזק כספי.

המשיבה הגישה צו מניעה זמני במסגרת בש"א 169285/06, אשר התקבל ע"פ החלטת כב' השופטת עידית ברקוביץ מיום 18.7.06 בביהמ"ש השלום בתל-אביב. בתקופת הצו הזמני שניתן, נאסר על המשיבה לפתוח חשבון בנק אחר.

היות ונאסר על המשיבה לפתוח חשבון בנק בבנק אחר, כל חייה העסקיים של המשיבה היו תלויים בהתנהלות הבנק.

ביום 27.12.10 נכפה על המשיבה לחתום על כתב ויתור והיעדר תביעות. החתימה נעשתה תחת כפייה ועושק ו/או הטעייה ו/או בחוסר תום לב.

תמצית טענות המבקש:

מניעות המשיבה מלהגיש את התביעה נוכח חתימה על כתב ויתור – ביום 27.12.06, לקראת סיום ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי"), ובהתאם למוסכם בניהם, חתמה המשיבה על כתב ויתור, ברור ומפורש, המופנה לבנק, אשר במסגרתו הצהירה והתחייבה, בין היתר, כי אין ולא תהינה לה טענות ו/או תביעות מכל סוג שהוא כלפי הבנק בגין חשבונותיה וכי מכל מקום היא מוותרת ויתור סופי ומוחלט על כל טענה ותביעה כלפי הבנק, לרבות טענות ו/או תביעות שיתגלו בעתיד, בנוגע לפעולות שנעשו בחשבון עד למועד חתימתה על כתב הויתור.

כל העילות ו/או הטענות העומדות בבסיס תביעת המשיבה נגד הבנק, הינן מוקדמות למועד החתימה על כתב הויתור, ומשכך ברור כי הן נבלעות כולן בתוך כתב ויתור זה, ולכן אין מקום לבררן.

מניעות המשיבה מלהגיש את התביעה נוכח קיומו של השתק שיפוטי ו/או הודאת בעל דין – במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו כאמור בין המשיבה לבין הבנק, הגישה המשיבה ערעור מתוקן לביהמ"ש השלום בתל-אביב במסגרת בש"א 168916/06, בו הודתה המשיבה, כי "היא הבינה בדיעבד שהבנק נהג כלפיה באופן תקין", לפיכך, מנועה המשיבה מלטעון טענות הפוכות ביחס לאופן התנהלות הבנק כלפיה. וזאת לאור ההלכה הנגזרת מחובת תום הלב האוסרת על שימוש לרעה בהליכי משפט, ואשר פן אחד של איסור זה הוא, כי בעל דין אינו יכול להעלות טענות סותרות בשני הליכים שונים.

העלמת עובדות מהותיות מכתב התביעה – המשיבה פרשה בפני בית המשפט יריעה עובדתית מגמתית וחלקית, וכן העלימה מעיני ביהמ"ש נתונים, עובדות ומסמכים מהותיים, אשר משמיטים את הבסיס עליו נשענת התביעה.

תמצית טענות המשיבה:

כתב הויתור הוא חוזה אשר יש לבדוק את תוכנו ותוקפו או שמא הוא בטל או ניתן לביטול בשל פגם שנפל בכריתתו.

החתימה מיום 27.12.06 על כתב הויתור נעשתה תחת כפיה ועושק ו/או הטעיה ו/או בחוסר תום לב ועל כן, הסכם הויתור דנא הינו בלתי חוקי.